גיל פרישה לנשים – כל מה שצריך לדעת

גיל הפרישה לנשים והכוונה להעלותו לאורך השנים, עמדו במרכזם של דיונים רבים, כאשר המצדדים במהלך טוענים כי מדובר בצעד הכרחי, על רקע העלייה המשמעותית בתוחלת החיים בעשרות השנים האחרונות. מצד שני, יש הטוענים כי העלאת גיל הפנסיה לנשים עשויה לפגוע בנשים העוסקות במקצועות פיזיים שוחקים ובנשים בעלות הכנסה נמוכה ולא רציפה.

 

בסופו של דבר, לאחר שנים רבות של דיונים בנושא, בשנת 2021 הוחלט לבצע העלאה הדרגתית בגיל הפרישה לנשים לפי שנת לידה, כך שעד שנת 2032 גיל הפנסיה לנשים יעמוד על גיל 65.

 

אז מהי טבלת גיל הפרישה לנשים ואיך מתבצעת העלייה בגיל הפרישה? אילו סיבות נוספות הובילו להחלטה להעלות את גיל הפרישה לנשים? האם ניתן לפרוש מוקדם או מאוחר יותר מהגיל הקבוע על פי חוק? ומהן הזכויות המגיעות לנשים בגיל הפרישה? כל ההסברים במאמר הבא. 

 

גיל פנסיה נשים – השינויים האחרונים בחוק

 

כאמור, לאחר דיונים רבים בנושא, בשנת 2021 ועדת הכספים של הכנסת החליטה לאשר את חוק העלאת גיל הפרישה לנשים. על פי מתווה החוק, גיל הפרישה לנשים שעמד עד אז על גיל 62, יעלה בהדרגה עד שנת 2032 לגיל 65. העלייה בגיל הפנסיה לנשים תתרחש באופן הדרגתי על פי שנת הלידה, לפי מספר פעימות, כאשר בשלוש השנים הראשונות מרגע יישום החוק גיל הפרישה יעלה בארבעה חודשים בכל שנה ובמשך השנים הנוספות תתבצע עליה נוספת של שלושה חודשים בכל שנה עד לשנת 2032.

 

כך לדוגמא, על פי טבלת גיל הפרישה לנשים המפרטת את אופן המתווה על פי תאריכי לידה, ניתן לראות כי ילידות שנת 1960 אשר היו אמורות לצאת לפנסיה בשנת 2022 על פי המתווה הקודם, נדרשו להמתין ארבעה חודשים נוספים טרם הפרישה. ילידות שנת 1962 לעומת זאת, יאלצו להמתין שמונה חודשים נוספים ויהיו זכאיות לצאת לפנסיה בגיל 63, כלומר בשנת 2025. לבסוף, ילידות שנת 1970 והלאה יהיו זכאיות לפרוש רק בגיל 65, לצורך קבלת קצבת פנסיה חודשית על פי חוק.

 

ההחלטה להעלות את גיל הפרישה לנשים בישראל תרמה ליישור הקו בין ישראל לשאר מדינות ה-OECD, שכן עד אז גיל הפרישה לנשים בישראל נחשב נמוך ביחס למדינות אחרות. 

 

 

למה הוחלט להעלות את גיל הפרישה לנשים?

 

העלייה הניכרת בתוחלת החיים בעשורים האחרונים, הובילה להכבדה משמעותית על קופת המדינה. כמו כן, מצב זה עשוי להכביד גם על קרנות הפנסיה הוותיקות ועל בני המשפחה של הפורשים לפנסיה. כך שאם בעבר הכסף שנצבר בפנסיה היה אמור לשמש את הפורש לתקופה מסוימת, הרי שכיום, לאור העלייה המתמשכת בתוחלת החיים, מדובר בתקופת זמן הרבה יותר ארוכה. כך שלעתים, גברים ונשים בגיל הפרישה נאלצים להיעזר בקרובי משפחה או במקורות כספיים נוספים על מנת להתקיים ולחיות בכבוד.

 

העלאת גיל הפרישה לנשים בישראל נעשתה מתוך כוונה לצמצם את הגירעון התקציבי והעומס על קופת המדינה, כמו גם למנוע מצב בו קרנות הפנסיה הוותיקות יידרשו לבצע איזון אקטוארי ובכך להביא לצמצום הקצבה החודשית המשולמת בפנסיה.

 

בנוסף, על פי התומכים במהלך, העלאת גיל הפנסיה לנשים עשויה להוביל להגדלת קצבת הפנסיה החודשית שלהן, מאחר שכך הן צוברות וותק רב יותר בשוק העבודה. מה שעשוי להוביל לתשואה גדולה יותר של כספי הפנסיה ולקצבת זקנה גבוהה יותר בסופו של דבר.

 

לצד זאת, אלו המתנגדים למהלך טוענים כי החלטה זו עשויה לפגוע בנשים  שעוסקות בעבודות פיזיות שוחקות, בנשים שאינן עובדות באופן רציף, או בכאלו שאינן עובדות כלל, לאור הדחייה בקבלת קצבת הזקנה מטעם הביטוח הלאומי. שכן, על פי נתונים שונים שהצטברו לאורך השנים, נראה כי שיעור התעסוקה בקרב נשים הולך ופוחת באופן הדרגתי החל מגיל  60 ומעלה. לאור זאת, על מנת לסייע עבור אותן נשים  ולהקל עליהן מעט, הוחלט לנקוט במספר צעדים והטבות, אותם נפרט בהמשך.

 

גיל פנסיה נשים – האם נשים יכולות להמשיך לעבוד מעבר לגיל הפרישה?

 

כאמור, גיל הפרישה לנשים בארץ עומד על 62-65 שנים נכון להיום. לצד זאת, גיל פרישת החובה בישראל עומד על גיל 67 עבור נשים וגברים כאחד. כך שעל פניו, מעסיקים רשאים לחייב את עובדיהם לפרוש לפנסיה בהגיעם לגיל 67. כמו כן, הזכות לדמי אבטלה מתבטלת לאחר גיל 67.

 

עם זאת, כיום, לאור השיפור בתוחלת החיים והחשש שמלווה אנשים רבים מפני היציאה לפנסיה והשינוי בשגרת העבודה היום יומית, אנשים רבים ובהן – נשים רבות, מעוניינים להמשיך בעבודתם גם מעבר לגיל 67. כמו כן, עבור אנשים רבים שלא עבדו באופן רציף לאורך השנים או השתכרו שכר נמוך, מדובר בהזדמנות  להאריך את החיסכון הפנסיוני ולהגדיל את הקצבה החודשית.

 

אמנם, המעסיק רשאי להפסיק את עבודתו של העובד בגיל 67, אולם רק לאחר ששקל את בקשתו בכובד ראש ושמע את טיעוניו. לצד זאת, ישנם עובדים הנהנים מהסדרים חוקיים ומהסכמי עבודה אישיים, המאפשרים להם להמשיך בעבודתם גם לאחר גיל 67 ללא כל שינוי בתנאי עבודתם. מהלך זה נפוץ בעיקר בקרב אוכלוסיות מסוימות, כמו עובדים במגזר הציבורי או בשירות המדינה.

 

גם הורים ששכלו את ילדיהם זכאים לפרוש בגיל מאוחר יותר על פי חוק, כאשר עבור נשים מדובר בגיל 71 ואילו גברים אשר שכלו את ילדיהם בצבא או בפעולות האיבה, זכאים לפרוש בגיל 72 לכל המאוחר.

 

לצד זאת, יש להביא בחשבון כי עובדים לאחר גיל 67 ועד גיל 70, זכאים במקביל לקצבת הביטוח הלאומי בהתאם לרמת ההכנסה שלהם. עם זאת, אנשים אשר חצו את גיל 70, זכאים לקצבה מלאה מהביטוח הלאומי ללא קשר לרמת ההשתכרות שלהם.

 

 

ומה לגבי פרישה מוקדמת?

 

כפי שאנשים רבים מעוניינים להמשיך בעבודתם גם מעבר לגיל הפרישה המחויב בחוק, בקרב עובדים מסוימים לעומת זאת, מתעורר הרצון לפרוש בשלב מוקדם יותר, בין אם בשל מניעים בריאותיים או מתוך מיצוי וחוסר עניין בעבודתם. ואכן, על פי חוק, גברים ונשים בישראל יכולים לצאת לפנסיה מוקדמת כבר בגיל 60  בכפוף להסכמת המעביד, ולקבל קצבת פנסיה חודשית בהתאם לזכויות שצברו.

 

כאשר לעתים, בקרב נשים, גיל הפרישה המוקדמת עשוי להיות נמוך יותר. כך לדוגמא- נשים אשר נולדו בין מאי לדצמבר של שנת 1951, היו רשאיות לצאת לפנסיה כבר בגיל 58.

 

לצד זאת, יש לציין כי יציאה מוקדמת לפנסיה, מפחיתה את אחוז הגמלה הניתנת לעובד, מאחר שההפרשה לפנסיה מסתיימת מוקדם יותר.

 

עם זאת, בקרב ארגונים מסוימים ישנם הסכמי פרישה מוקדמת, המאפשרים יציאה לפנסיה מוקדמת  גם אם לעובד טרם מלאו 60, בתנאים טובים ואף משופרים, כך שהקצבה החודשית של העובד אינה נפגעת כלל.

 

אילו זכויות התווספו בעקבות ההחלטה להעלות את גיל הפרישה לנשים?

 

גברים ונשים בגיל הפרישה נהנים מזכויות והטבות שונות כמו – קצבת אזרח ותיק מטעם הביטוח הלאומי, קצבת פנסיה חודשית המגלמת את כספי הפנסיה שהפקדנו לאורך השנים וכן הטבות ספציפיות המיועדות עבור אזרחים ותיקים ופנסיונרים כמו – הנחות בחשבונות הארנונה והחשמל, עזרה בסיעוד, הנחה בתחבורה הציבורית, הנחות והטבות שונות עבור פעילויות תרבותיות כמו – סרטים והצגות ועוד. בנוסף, גמלאים נהנים גם מהטבות מס כמו – פטור ממס על קצבת הפנסיה החודשית ופטור מתשלום ביטוח לאומי ומס בריאות.

 

לצד זאת, לאור ההחלטה להעלות את גיל הפרישה לנשים והטענה לפגיעה בנשים אשר לא צברו סכומי פנסיה משמעותיים לאורך השנים ובנשים שאינן עובדות כלל, הוחלט להוסיף הטבות נוספות עבור נשים וביניהן: 

 

• הארכה של תקופת הזכאות לצורך קבלת דמי אבטלה – על פי חוק, תקופת הזכאות המקסימלית לדמי אבטלה עומדת כיום על 175 ימים. עם זאת, נשים בגיל 60 ומעלה (עד גיל 67), יהיו זכאיות לנצל 300 ימי אבטלה לכל היותר. 

• הרחבת ההכשרות המקצועיות – לאור הקושי של נשים רבות מגיל 60 ומעלה להשתלב בשוק העבודה, הוחלט להקצות תקציב ייעודי אשר יתפרש על מספר שנים, לצורך הרחבת ההכשרות המקצועיות עבור נשים בגילאים אלו. 

• הגדלת מענק העבודה  – נשים המשתכרות בשכר נמוך יהיו זכאיות למענק עבודה גדול יותר, כל עוד מלאו להן 60-67 שנים.  

 

• נשים שנולדו בין 1960 לשנת 1964 המקבלות הבטחת או השלמת הכנסה, זכאיות  לתוספת לקצבה החל מגיל 62 ועד הגעתן לגיל הפרישה.

 

• בנוסף, נשים בגיל 62 ומעלה המקבלות השלמת או הבטחת הכנסה, זכאיות להטבות נוספות אשר יינתנו עד שנת 2025 כמו – הנחה בארנונה, הנחה ברכישת תרופות והנחה בתשלום חשבון החשמל עד צריכה מסוימת.